מנהל מקרקעי ישראל - נ' מפעלי נייר ירושלים ונאמן (2000) בע"מ

החלטה

בפני בקשה שהגישה המבקשת, חברת נהורא מעליא בע"מ, לביטולו של פסק הדין שניתן בתיק זה, בהעדר הגנה, ביום 1/4/2009, על ידי כב' הרשמת עפרה גיא (כתוארה אז), כנגד הנתבעת, חברת נייר לבן ירושלים (2000) בע"מ (כשמה אז), לבקשת התובע-המשיב, מנהל מקרקעי ישראל, במסגרתו חייב בית המשפט את הנתבעת לסלק את ידה משטח הפלישה הידוע כחלק מחלקה 32, בגוש 5841, בקרית-גת (להלן: "השטח") – שטח הנמצא ממזרח לגבול חלקה 22, וסומן בצבע אדום במפה אשר צורפה לפסק הדין.

עוד חייב בית המשפט את הנתבעת לפנות את השטח האמור מכל אדם, חפץ, גידור ובנייה, ולהשיבו לידי המשיב-התובע, וכן לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,400 ₪.

תמצית הטענות בכתב התביעה

בכתב התביעה נטען כי המשיב-התובע, מנהל על פי דין את מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, והכוללים את המקרקעין שבבעלות מדינת, ישראל, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל. מכוח סמכויות אלה, לטענתו, מנהל הוא את השטח.

לטענת המשיב, כעולה מכתב התביעה, הנתבעת הייתה בעלת זכות חכירה לדורות, החל ממרץ 2003, של מגרש מס' 77/1, לפי תב"ע ד/13/292 המהווה חלקת משנה מס' 1, בחלקה 22, בגוש 5841, הנמצא בצמוד לשטח ועל המגרש האמור קיים מפעל של הנתבעת.

המשיב הוסיף וטען בכתב התביעה, כי בחודש יולי 2005 דיווח מפקח של המשיב כי הנתבעת פלשה לחלק מהשטח, ומשתמשת בו כחלק משטח מפעלה ואף נבנתה במקום גדר אבן ונוצקה רצפת בטון.

על פי כתב התביעה, ביום 5/3/2006 שלח המשיב לנתבעת מכתב התראה לסילוק ידה מהשטח, ובתאריכים 24/7/2006 ו- 27/12/2006 שלח שני מכתבי התראה נוספים, שלא נענו.

לפיכך, ובשל העובדה שהנתבעת, על פי הנטען בכתב התביעה, מחזיקה בשטח ללא הסכמת התובע-המשיב, עתר התובע-המשיב לסילוק ידה, כאמור לעיל.

ביום 18/3/2009 הגיש המשיב-התובע בקשה למתן פסק דין בשל אי הגשת בקשת רשות להתגונן על ידי הנתבעת, ולבקשה צורף אישור מסירה של דבר דואר בישראל, אשר נחזה להיות חתום בחותמתה של הנתבעת, ולפיו, לכאורה, נמסר לה כתב התביעה ביום 18/1/2009.

כאמור, פסק הדין ניתן ביום 1/4/2009.

תמצית הטענות בבקשה לביטול פסק הדין

ביום 22/4/2012 הגישה המבקשת את הבקשה שבפני, שכותרתה: "בקשה בהולה במעמד צד אחד להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל של פינוי והריסה במסגרת תיק הוצל"פ 14-10412-11-1 ובקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד".

המבקשת טענה בבקשתה כי נודע לה שקיימת הוראה לביצוע פינוי והריסה של חלק ממפעל, שרכשה רק לאחרונה ביום 20.3.12, באישור ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, זאת במסגרת כינוס נכסים ובהתאם לסעיף 34 א' לחוק המכר.

לטענתה, על פי הודעה שנמסרה לה מתוכנן מועד הפינוי ליום 23/4/2012, ולפיכך ביקשה את עיכובם של הליכי הפינוי וההריסה.

עוד עתרה המבקשת להורות על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, ללא התייצבות וללא הגנה

מצד הנתבעת, שכן לטענתה פסק דין זה פוגע באופן קיצוני בזכויות המבקשת הנובעות מן המכר שאושר ע"י ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.

לחילופין עתרה המבקשת להורות על עיכוב ביצוע הוראת הפינוי למשך 6 חודשים לכל הפחות, זאת על מנת לאפשר לה לקבל את כלל החומר הרלוונטי, לקיים הידברות עם מנהל מקרקעי ישראל על מנת להגיע לעמק שווה ו/או להגיש תובענה מתאימה במסגרתה יתבקש צו מניעה זמני נוסף עד לבירור המחלוקות.

המבקשת הוסיפה כי פסק הדין שניתן בתיק דנן לא בוצע על ידי המשיב במשך למעלה מ- 3 שנים.

המבקשת טענה בבקשתה כי היא חברה בע"מ, אשר התקשרה עם כונס נכסים, עו"ד אמנון לורך, ממשרד יגאל ארנון ושות', שמונה לבקשת בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ככונס נכסים זמני על נכסי הנתבעת, כל זאת במסגרת תיק פר"ק 10250-06-11 בביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.